בוא נלמד לאהוב בחופשיות, בוא נתן אחד לשני את החופש להיות כל רגע במקום בו אנו נמצאים, ואם זה אומר שמישהו אחר נמצא שם עכשיו, אז תעוף על זה
אני לא אכבול אותך, לא אקצוץ לך את הכנפיים ולא אגביל את החיות שלך, ואתה לא תעשה את זה לי.
וככה נהיה חופשיים.
אתה תוכל ללכת להיות עם אחרות, כי בכל זאת, יש שם בחוץ עולם שלם לחקור ולגלות,
ואני, גם אני אוכל לעשות את זה, אפילו שכבר עשיתי מספיק, מיציתי ואין לי שום עניין בדבר
אבל אני רוצה לתת לך את החופש להיות, אני רוצה לאפשר לנו לחוות את העולם.
אני מופתע, אתה אומר לי, ולא מבין מאיפה זה הגיע, למה בכלל אמרתי את זה ולמה אני מתכוונת.
הרי אתה רואה איך שליבך נפתח מהרגע הראשון של המגע איתי, מהתקשורת הפשוטה והכנה שלנו
אתה חי ורואה כל הזמן את העוצמה של החיבור הנשמתי בינינו.
אתה הרי יודע שאנחנו כבר עכשיו חופשיים ולא צריך לעשות שם דבר כדי להפוך לכאלה
ויותר מהכל, ברור לך שאני האישה שאתה לחוות אתה את העולם, יחד.
ומה אם באמת תעשה את זה? תלך עם אחרת, תתאהב ו…תעזוב אותי?!
פתאום זה מבלבל את כל עולמי, יש שם תחושה לא ברורה, אפלה מבעיתה שאני לא בטוחה שאני מוכנה לקבל את זה שהוא רוצה את זה.
זה מטלטל אותי חזק ומפחיד- איך זה יכול להיות בכלל שבאמת תלך עם אחרת?
ומה זאת אומרת? הרי אני אפשרת לך את זה, ולמרות זאת זה מפחיד אותי עד כאב
רק המחשבה על שאולי תעזוב, כמו שהוא עזב אותי .
שלא אוכל לראות שוב את האור החזק והבהיר הזה שאני רואה כשאני אתך, שלא ארגיש את האהבה שזורמת בי כשאתה מדבר, שאולי אפילו בלעדיך, אני אכבה?!
לא לא לא, מה פתאום, הרי אני יודעת מי אני ומה אני, אני יכולה לעמוד בזה, אני חזקה
עברתי דברים קשים מזה נכון? אז מה אם קצת יכאב לי כשתלך עם אחרת, אם האהבה באמת שם אתה תישאר.
ואין לי ספק שזה הדבר הנכון לעשות, לשחרר אחיזה באהבה, לקבל את המציאות ולאפשר זרימה
אבל על מי אני עובדת? מה אני עושה? אני בוחנת את עצמי? מה אני בעצם מנסה להוכיח בזה? שאני רוחנית מספיק? עם ראש פתוח ורצון להיות נעלה יותר?
ומה זה בכלל כל המילים האלה שאני מכנה את עצמי? הרי בסופו של דבר אם אתבונן בזה בלי פילטרים
זה מפחיד, זה כואב, וזה ממש לא מה שאני רוצה באמת .
זה רחוק מרחק אינסופי מהתנועה הטבעית שלנו. זה אולי נשמע טוב, השכנועים העצמיים האלה שאני יותר מזה, שיש בי האידיאליים והאמרות הרוחניות.
אבל אולי אני פשוט לא יותר מזה, ואני לגמרי אבודה בתוך הפחד מהנטישה הבאה שתבוא
ואם ככה זה בעצם אומר שלא הבנתי כלום.
שלמרות שחשבתי שהנה התעוררתי, שהנה אני מבינה מה זה לאהוב בחופשיות,
למרות שחשבתי שהפחדים האלה כבר לא מפעילים אותי אני בכל זאת שבויה של המינד ,מאמינה לו שאני צריכה להגן על עצמי, להכין את עצמי לזה שהוא ילך ולא יחזור. ואשאר לבד, ואטבע בתוך הכאב הנורא הזה.
ואאמין שאולי, אם אתן לו את האפשרות מראש, אכין את השטח בתוכי ואשחק נכון את המשחק
אז אולי כשהוא באמת יעזוב, זה לא כל כך יכאב.
אבל האמת, שזה יכאב אפילו יותר.
בלבול
נדמה לי שאני חייבת להוכיח את האהבה שלי ע”י ויתור על עצמי למען הרצון להיות מעל עצמי, להיות טובה יותר ממה שאני. אני חושבת שהאהבה שלו תלויה בדברים חיצוניים, באיך אוכל לרצות אותו ובכמה אוכל לספק אותו, אהבה שאפשר למדוד ולהתאים אותה לפי הצורך, ואני צריכה לוותר על עצמי ולתת לו הכל, אחרת הוא עלול לעזוב.
ואז מה קורה, אני נותנת את השרביט לכל הפחדים שלי לשלוט בי ולהפעיל אותי. אז איך לא אאמין לסיפורים של המיינד, כשהוא בערמומיותו מדבר בשפתי הרוחנית, אומר לי שכדי להשאיר את הגבר שלי קרוב אני צריכה לשחרר אותו, לתת לו את החופש כדי שלא ירגיש כלוא ויברח. כשבעצם המיינד רק בונה סביבי את חומות ההגנה כדי שלא אפגע כשזה יגמר. במקום שאביט ישר באמת, שהוא כאן כי הוא רוצה להיות כאן מבחירה, כי הוא רואה את אותו האור שאני רואה, אני מאמינה למיינד שאומר לי תוכיחי לו, תני לו סיבה לרצות להיות כאן ע”י זה שתתני לו להיות חופשי לעשות כרצונו, רק ככה הוא יבוא על סיפוקו ויוכל לאהוב אותך. ואם לא תפעלי ככה אז בעצם לא הבנת כלום, ושוב נכשלת בלהיות טובה יותר, בלהיות אדם חופשי ורוחני.
שער
אני באה מאהבה, מביטה לאמת בעיניים ויודעת שאני לא יכולה להיכשל בלהיות אהבה. אהבה היא המהות שאני.
להיות אהבה פשוטה נטולת תנאים משמעותה להיות חופשיה, שם אינני צריכה להוכיח דבר, לא לספק שום צורך ולא לוותר על כלום . אלא רק להיות.
כולנו מחפשים אחר אהבה. אנחנו משתוקקים לחוות את הטוהר של האהבה שאנחנו. ובמסע הזה, כבני אדם, יש לנו את היכולת להתנקות מהרצונות האינסטינקטיביים החייתיים שלנו ובאמת להתאחד עם אדם אחר, ודרך השער הקדוש של האיחוד לבקש לחוות את הטוהר הזה.
אני רוצה לראות ולחוות לאן מוביל אותנו הנתיב הזה , וכשהפחד יזהיר שזה עלול להיגמר בכאב אני רוצה לנשום את זה ולדעת שכאשר יגיע הרגע לנתיב שלנו להתפלג שוב לשניים, כמו שהכל משתנה, זה יהיה עוד חלק מהזרימה האלוהית שלנו.
כשאני עם מישהו, אוהבת, בכל סוג של אהבה אבל בטח ובטח בזוגיות אני רוצה להזמין את האחר וגם את עצמי להיות קרובים כל כך , אחד כל כך שנוכל להתפשט מגבולות של צרכים ורצונות , שנוכל לחיות מעבר לתשוקות וחשקים . אני רוצה דרך האחר להתפשט מכל דמות או רעיון של מה זה אהבה ולהיות קשובים ביחד לדבר היחיד שהוא הכח והתנועה הגדולה מכל. אני רוצה לדעת שלא רק שאתה ואני זה מספיק אלא שאתה ואני זה אין סוף.