כשהייתי קטנה אבא שלי היה כל הזמן מבטיח לי הבטחות, ניסע לכאן ולשם נקנה כזה נעשה ככה, כמעט שום דבר ממה שהוא תיאר לא קרה. אבל אני זוכרת, איך בתור ילדה כל פעם שהבטיח, אני האמנתי, והתרגשתי והעיניים שלי כבר נפתחו והלב התחיל לפעום ובראש כבר דמיינתי את התסריט המושלם של איך הכל יהיה.
לאט לאט עם השנים הבנתי שלא כל מה שמדברים עליו קורה ולא כל הבטחה מתממשת, זה לא שינה את הרגע הזה הראשוני שבו אני מתרגשת ומתלהבת כמו ילדה, זה לא שינה את זה שרב הזמן אני כן מאמינה ברגע הראשון זה רק הוסיף את הרגע השני שבו אני מתאכזבת ובו מתפוצצים כל הבלונים והמציאות כמו מכה. זה שוב לא יקרה.
אני לא יודעת אם הדבר הנכון הוא להפסיק להאמין לאנשים או שהדבר הנכון הוא עדיין לאהוב אותם עם הטעם של האכזבה בפה. את זה אני עדיין לומדת.
אני תמיד באה כמו שאני, מאמינה, לכל אחד וכמעט לכל דבר (הגיוני) שאומרים לי , כי כזו אני קצת תמימה וקצת מפגרת ותמיד תמיד רוצה להאמין בטוב שיש באנשים ובטוב שיש כמעט בכל מצב. ולומדת עכשיו שלפעמים אנשים מדברים גם לא אמת , ולפעמים זה בכלל לא חשוב מה הם אומרים .
אני יותר מנסה להתעורר מהאכזבות.
אני מנסה לא לקפוץ ישר לארץ הפנטזיות ולתסריטים שרצים לי בראש על איך הכל יהיה מושלם, בעיקר כי זה, אף פעם לא מתגשם, ולראות , לאט, מה כן קורה, איפה יש תנועה ומה היא באמת , גם אם זה הרבה הרבה יותר קטן והרבה הרבה פחות רומנטי מאיך שרציתי.
הבלבול
כשאני מבטיחה ונמצאת בעולם הפחד , מה שהבטחתי אף פעם לא יקרה, כי תמיד יהיה צרכים אחרים על הדרך ופחדים חדשים שהמציאות תראה לי .
כשאני מבטיחה ונמצאת בעולם הפחד , מה שהבטחתי אף פעם לא יקרה, כי אני מבטיחה כדי שיאמינו לי כדי ליצור משהו או לדחוף משהו או לייצר איזו מחשבה אצל האחר.
כשמבטיחים לי ואני נמצאת בעולם הפחד, מה שהובטח אף פעם לא יקרה , כי ההבטחה הופכת למסמך דמיוני , כתב ערבות או אחריות . ההבטחה הופכת לחוזה לביטחון.
כשמבטיחים לי ואני נמצאת בעולם הפחד – ומבקשת וודאות וביטחון , מבקשת להימנע מכאב ,מה שהובטח לי אף פעם לא יקרה, כי אני מבקשת להימנע מסערות ומבקשת לדעת מה יקרה.
השער
בעולם האמיתי , זה שלא בא מפחד אלא מתום לב , הבטחה היא רק ציון או הכרה במה שהנשמה אומרת במה שהגיע זמנו. ובעצם היא (ההבטחה) ביטוי של אהבה. וכמו ביטוי של אהבה לפעמים זה כואב ולפעמים זה לא נח . לפעמים הלב נשבר.
ואז כשנשבר הלב , פתאום יש מקום , לראות מה יש כרגע בינינו , אחרי ההבטחה , ואחרי האכזבה , אחרי הציפיות והסרטים . כשנשבר הלב , והגרוע מכל מאחורינו אפשר להרים ראש ולהסתכל מסביב , להרים ראש ולראות מבעד למילים והבטחות, אפשר להרים ראש ולדעת שגם את זה עברנו, והנה לא קרה כלום ממש. ועכשיו נותר להתעורר, ולהאמין שוב, כן כן ככה בלב תמים ובעיניים אוהבות אבל בלי שזה באמת ישנה משהו . השלם כבר כאן , כל הזמן ,והוא לא יכול להיות תוצאה .