איך שהוא אומר, שמשהו לא עובד בשבילו, שמשהו שהוא כל כך רצה לא קורה, היא קופצת כנשוכת נחש. אין אפילו רגע מרווח. כמו נגע בה בברזל מלובן. אשמה זה לא משהו שהיא יכולה לשאת. זה שהיא לא מספיק משהו, היא לא מוכנה לשמוע. לא יכולה. לא יכולהההה!
היא צועקת. אני מסתכלת ויודעת, שאת השיחה הזו הם עשו כבר הרבה פעמים. זירת אגרוף מדממת. ועדיין. הכפתור נלחץ והזעם עולה, התסכול מכלה כל רוח טוב, כל כוונה מהלב.
היו לה הרבה הרבה בני זוג. היא מפלרטטת בקלות, נראית כמו יוצרת שיחה ברגע. אין מי שלא יכול לדבר איתה, אין מי שלא רוצה. כשהיא נכנסת לחדר, החדר הופך לחי, כשהיא מדברת כולם מחייכים, כי היא אומרת את הדברים הכל כך נכונים והיא אומרת את זה כל כך יפה ומדויק, שאי אפשר לא להתפעל.
היית חושב, שהיא דיווה.
אבל בפנים, היא הולכת כפצועה. היא הולכת כאילו העור שלה לא מכסה על הבשר והכל רוטט וחשוף. כל מגע של כעס או האשמה מבחוץ מזרים חשמל של כאב כל כך חזק וכל כך מהיר, שאתה לא מבין מאיפה זה בא. ולמה. ולמה.
היא רוצה להיות איתו. כשהוא לא כאן היא מתגעגעת. אבל איך שהוא מגיע היא מחפשת פתחי מילוט. כמעט מיד. היא מחפשת הסחות. אפילו רעש. אחרים שיהיו. תשומת לב שתסיט את המבט ממנה. ממנו. היא אפילו תריב כדי שיהיה רעש, כדי שתהייה התעסקות, רק כדי שלא יהיה באמת מפגש. שהיא לא תצטרך באמת להיות. ככה .פשוט. כמו שהיא.
מאבקי כח. מאבקי רצונות. הורדות. ויתורים. חזרות. ויתורים. תקוות. אכזבות. רצונות. הרגלים. צרכים. פחד. כאב. פחד. רצונות. מאבקים. עזיבות. מאבקים. רצונות.
הבלבול
כשאנחנו מסתכלים החוצה, אל דברים ואנשים כדי שיגדירו אותנו כדי שיהיו האומדן למי ואיך שאנחנו אנחנו מוותרים על שקט.
אם כל דבר נמדד לפי המסקנות ,התוצאות ובעיקר ההשוואות למישהו אחר לעולם לא נהיה ולא נגיע , כי תמיד יהיה חסר עוד משהו, משהו קטן שיעשה את הכלל בסדר ואותנו למאושרים.
המחשבה אומרת שמישהו או משהו יכול לקחת את כוחך.
המחשבה אומרת שאת עצמך כמו שאת לא מספיקה.
המחשבה אומרת שעל המקום שלך את צריכה להלחם אחרת יתעלמו ותפסידי.
המחשבה אומרת שאם יהיה מספיק רעש מסביב תוכלי להתחבא. להיעלם.
השער
כולם יכולים להאשים אבל אף אחד לא יכול לגרום לך להיות אשמה. אף אחד לא יכול להצביע באצבע ובשנייה לגרום לך להיות משהו אחר מלבד האור שאת.
אין לאף אחד כח לקחת את היופי והשלמות שאת.
זה לא אומר שלא לפעמים תהיי אשמה, שתצרי כאב, שנמענת באמת, שקילקלת. לפעמים תהיי, וזה לא יהיה סוף העולם.
לפעמים כל מה שאפשר זה לשמוע את המילים ולנשום עמוק להנהן ולהמשיך הלאה. לראות שאת הבור שנפער, רק את חפרת לעצמך, כי אף אחד לא יכול לפעור בור שתיעלמי בו. רק את.
האמת היא שאת מספיקה. ככה.
האמת היא שלא צריך להלחם על מקומך כי אין אף אחד שיכול למלא אותו בדיוק בדיוק כמו שרק את. ואת זה אי אפשר להפסיד כל דבר אחר יהיה פשוט אחר.
האמת היא שאת אורך רק את יכולה לעמעם, ואז תכאבי וכל העולם יכאב , על ההפסד הנורא .