לאחרונה אני מסתכלת סביב פוקחת את העיניים ורואה פחות ופחות אנשים סביבי.
נראה לי שזו כבר בכלל לא שאלה של בדידות אלא שאלה של מי מתאים למתי.
הגבר שעמד לצידי כל השנים האחרונות, האם הוא מתאים או יכול בכלל להמשיך לעמוד שם? והחברה ההיא הטובה? זו שנדמה שעברנו הכל יחד, האם היא יכולה?
פתאום התעייפתי נורא.
מההוא שלא רוצה או לא יודע מה הוא רוצה, מההוא שרוצה ומפחד ובדרך גם נורא גאה בזה שהוא אומר שהוא מפחד. מההוא שרוצה רק זיון אבל מספר לי שהוא רוצה לחלוק אהבה איתי, כאילו שבכלל אכפת לי.
התעייפתי מאנשים שלא רוצים לשלם והתעייפתי מלא לרצות להיות הכי טובה בגלל זה.
נמאס לי מכעסים ודרמות , משקרים ומזה שכולם אבל כולכם חושבים רק על עצמם כל הזמן.
ונמאס לי שלי לא נעים להיות ככה, שאני תמיד מסתכלת קודם עליהם קודם מנסה לראות אותם ורק בסוף נותנת איזו דקה בכלל לבדוק אם זה מתאים לי באמת. וגם אז בכלל לא יודעת.
בא לי להיות מסוגלת להיות לגמרי לגמרי אנוכית, להגיד זו אני, אני באה באהבה, אני באה בטוב, קבלו את זה כבר או שתלכו לעזאזל! כי זה מה שמתאים לי.
הבלבול
אני לא יכולה להיות אנוכית. לא באמת. לא כי אי אפשר אלא כי זו לא באמת מי שאני, וזה גם לא באמת מי שכולם, זו רק עוד צורה שלמדתי כדי להתגונן מעולם אכזרי ורע שצריך להתגונן מפניו, המיינד מספר לי אלפי סיפורים על כמה שצריך להישמר, שכדאי לא לחשוף את הקלפים ובטח לא את הלב, שבטח ינצלו את זה ואז ישתמשו וישפילו ואצא פחות , אצא פראיירית מול מישהו שחשב רק על עצמו.
השער
האמת היא , שאין אפשרות כזו. לא שאהיה מושפלת , ולא שאצא פחותה.
האמת היא שאם אני אסתובב בעולם כמו קבצנית שמגינה על עצמה ושומרת אז זה כל מה שאראה וכל הנסיבות יסתדרו בצורה שתוכיח למיינד שלי שאני צודקת, שיש מפני מה להישמר והעולם הוא מקום אכזרי ומסוכן, ושכדאי שאשמור על הלב שלי קרוב לקלפים.
האמת היא שלא ככה אני רוצה לחיות, אני רוצה לפזר את כל הקלפים מראש הבניין בלי שיהיה לי אכפת מי יראה , אני רוצה לציית ולהתמסר בלי פחד על מה זה יגיד עלי , כי אני יודעת שזה לא יגיד עלי כלום. זה פשוט לא יכול.
אני רוצה לדעת שאני מביאה ברכה לכל מי שסביבי , לדעת שלהיות באהבה עם מישהו לא אומר שהכל כל הזמן טוב אלא שזו קריאה להתעורר אחד דרך השני. אני רוצה גם לדעת שלשביל הזה יש קצה (ולאוו דווקא סוף) שאנשים יכולים לבחור להגיד כן לריקוד משותף וגם יכולים לבחור להגיד לא . לפעמים זה יהיה סוף הדרך ולפעמים הדרך תהפוך למשהו אחר.
זה להיות אהבה.