סבבה

הכי חשוב זה להיראות כאילו לא אכפת לך ממש.
אתה בן אדם טוב בסך הכל, אבל כלום לא יתפוס אותך ממש. ככה זה נחשב. זה עושה אותך שייך לנחשבים.
גררו אותי להופעה. לא שרציתי ללכת. סבבה, אבל גם סבבה אם לא. הליכה אבל שפופה. אני כאן אבל עייפה. אמרתי אבל לא עשיתי, אז מה כל כך נורא?

יש לזה ריח. הלב שלי קופץ בצורה לא נעימה, כשאני מתחילה להרגיש את הנסיגה. נסיגה מלהיות. נסיגה מהבטחה. נסיגה מלהרגיש. בפשטות. זה נראה קליל. זה נראה על הדרך כזה. זה נראה לא ביג דיל. זה נראה כמו אדישות עם כוח. אבל זה לא.
בתוך האדם המתחיל לסגת, נופלות חומות, נסגרים שערים, והאזעקות נשמעות בכל רחבי הממלכה.
בתוך האדם המתחיל לסגת, יורדים וילונות של מסקנות, תוצאות של הרבה חשבונות ושיקולי כדאיות שמטרתם אחת, לעשות שלא יכאב. ואם יכאב, אז לפחות פחות מן הפעם הקודמת. העיקר שלא יגעו בי. שיחשבו שהם נוגעים, אחרת הם לא יישארו, אבל שלא יגעו.

הכי חשוב זה להיראות כאילו לא אכפת לך ממש. זה מה שיביא לך אהבה. זה מה שישמור עליך מלהיטמע. זה מה שבטיח את זה שלא יכאב לך. אל תצטרך כלום. שמע! אל תצטרך כלום ואף אחד. ככה. רק ככה.

הבלבול

נראה שהכי קל להתהלך בעולם בתוך בועת העצמי, אני , רצונותי וצרכי. לדאוג למלא אותם ולהמשיך את חיי בתוך הבועה שיצרתי. בועה יכולה להיות של אחד, של קהילה או של קבוצת אנשים.
אבל מי בכלל אמר שמה שקל הוא הצודק? ומה שקשה או מעורר התנגדות או פחד הוא טעות? מי אמר שמה שנראה קל כי הוא לא דורש מאמץ והסכמה באמת לא גורם אחר כך לפחד, כאב, תסכול וקושי גדולים?
חומות של צרכים ופחדים של הימנעות , של חוסר נוכחות.
אנחנו מרגישים את הקושי, את החיכוך ההולך וגובר עם העולם ונבהלים ממנו.

השער

אנחנו נקראים שוב ושוב ע”י היקום להתעורר מההפרדה הזו, לחוש את האחר ודרכו , יחד להתעורר לשמוע ולהקשיב לנשמתו וכך לשמוע ולהקשיב לנשמתנו.
האמת היא שההתנגדות שלנו לתנועה , היא הדבר היחיד שמעורר עייפות.
חיכוך הוא רק חיכוך לא עצירה של התנועה . לפעמים יש חיכוך יותר גדול, לפעמים פחות וזהו הזמן להאט, להעמיק את ההקשבה ואת הקירבה , ולא ההפך. אז נוכל לראות שלרוב מה שנראה כקושי כלפי חוץ הוא רק השתקפות של ההתנגדות שלנו או של האמונה שלנו שקשה ורע.
אם נמשיך לריב עם העולם, להתבדל , לעמעם את אורנו ע”י מסכים של נסיגה ע”י מסכים של פחדים. ע”י הקשבה למיינד המתעתע ניצור רק עוד כאב ועוד הפרדה זהו מעגל אכזרי שבסופו נשארים לבד.

<< לפרק הקודם    |    לפרק הבא >>