אמרת שמולו כדאי שאמצא את קולי, שאראה לו את יופיי האמתי, שאדבר את מה שאני רוצה וצריכה ממנו מבלי לפחד , מהתגובה שלו או מהכעס מהפיצוץ.
ומאז אני מבלה את היום בלבחון מה זה בכלל אומר? מי זאת אני שרוצה וצריכה. האמת היא שרוב היום אני מרגישה כמו כלי , שרואה ודואג לצרכים ולרצונות של כולם לפעמים עד כדי עייפות כ”כ גדולה שנעצמות לי העיניים מעצמן.
רוב הזמן זה מן הרגל שאני משתמשת בו כי ככה למדתי לחוש את כולם, בלי גבולות ובסימביוזה מוחלטת. ללכת לאיבוד באחר.
ואז , לרב מה שקורה שאני מרגישה נדרסת, אחרונה בתור, שכולם באים לפני, וכועסת ומתגוננת נגד כל העולם וצריכה מנוחה והפסקה מהכל.צריכה לבד ולהתחבא. או שרבה ומתנתקת.
בימים האחרונים אני מסתובבת עם כאב גב, אני , שכל עולמי זה הגוף ומה הוא מספר לא מצליחה לשמוע מה הסיפור . והיום ככה באוטו, שוב בפקק שוב כאב חשבתי לעצמי שאולי הגב שלי מספר לי בדיוק את מה שביקשת ממני את , שאולי עמוד השדרה בעצמו מבקש שאחוש אותו ומרב התעלמות הוא כבר החליט לכאוב , בייאושו ,כדי שאשים לב.
אני מנסה לנוע מולו ומול העולם בלי כאב , אבל לפעמים , יהיה חיכוך ויהיה קונפליקט ויהיו אנשים שלא מסכימים איתי, יהיו אנשים שיבקשו את חוכמתי המקצועית אבל יבחרו לעשות משהו אחר . ושניהם לא יעידו עלי שאני לא חכמה או מספיקה או יודעת.
לפעמים אהיה חייבת לשים גבולות, לא גבול של הפרדה ומלחמה אלא גבול של מי שרואה אחרת, ואם אצליח לדבר את זה באהבה , בביטחון של אהבה. אז אולי יתחילו להקשיב.אולי אז גם אשמע אני.
בילבול
מה שמעייף הוא להאמין שזה לא מספיק שאת רואה ויודעת. להאמין שזה לא מספיק ולחיות תמיד בתגובה לאחר, לנחש את צעדיו ולדאוג להיות תמיד צעד אחד לפני, אז, אומר המיינד לא יבוא הריב או הכאב והתוצאות יהיו תמיד חיוביות כי מה יותר חיובי מלעשות בדיוק בדיוק מה שרוצה האחר?
ובעצם מה שנותר הוא חלל גדול שחסר בו אותי. זה לא חלל שבו יכול לצמוח כלום , זה ממש ריק , חסר, חלל חסר נוכחות שיכול רק להתמלא ע”י מישהו אחר. ואז התוצאה היא תסכול גדול, ובו ,מספרת המחשבה ,אני נמצאת במקום האחרון נרמסת ע”י הרצונות של כולם לפני ואז יכולים לקרות שני דברים, מלחמה , שבה אני מספרת לעצמי שאני ושלל רצונותיי חייבים לנצח או תבוסה ונסיגה מוחלטת מהעולם.
השער
האמת היא שאני היא לא שלל רצונותיי וצרכי.
האמת היא שאני זו שיכולה בחכמה גדולה ליצור מרחב בו האחר יכול להרגיש שלם ובטוח . את המרחב הזה אני צריכה ליצור ע”י הובלה ונוכחות מלאה , שלמה. מרחב בו אני יכולה לזרוח ביופיי השלם הוא המרחב היחיד שבו יכולים להיווצר חיים .כשאני עצמי חסרה, החלל שנוצר יכול להתמלא רק ע”י מחשבות ופחדים או לחילופין רצונות וצרכים.
עמוד השדרה הוא ההנחיה העדינה של האהבה שהיא אחרת מחומות של הפרדה אלא כמו גלים של מים חמים שעוטפים ומנחים בשקט אל עבר עצמי.