בבוקר של יומוהולדתי ה40 , התעוררתי מוקדם ושכבתי במיטה בשקט רגע לבד לפני שהתחיל היום ולא יכולתי להפסיק לחייך. תחושת הקלה גדולה ירדה עלי. הנה אני בת 40. הצלחתי להגיע.
בגיל 40, חשבתי, כבר כל הציפיות מאחורי, כל מה שרצו וציפו ממני בשנות ה20 וה30 שלי כבר ברור שלא יקרה, או לפחות ברור שלא יקהו בדרך “המסורתית”.
בגיל 40, חשבתי, כבר די ברור לכולם שאני מוזרה ונפלאה.
בגיל 40, חשבתי, שכבר די ברור לכולם שבחרתי בדרך אחרת וזהו , ממנה כבר אי אפשר לצפות שתתיישר.
ופתאום הוקל לי כ”כ, כי מה שיש זה כנראה מה שיש , בדרכי האחרת .
בגיל 40, חשבתי, עכשיו רק נשאר להיות מאושרת , לשמוח בעצמי כמו שאני, כי כולם כבר ויתרו , כי כולם כבר יודעים וכי זה הכי בסדר להיות אני .
כל השנים היה בי מין לחץ, הסתכלתי החוצה והייתי עסוקה כל הזמן בהשוואות, מה יש לי לעומת מה יש לאחרים, מה אין לי ויש להם. כל שנה שעברה הלחץ רק הלך וגדל, הפער הלך והעמיק וזה הרגיש שמשהו בי לא נכון ולא מותאם לקצב של העולם.
אני לא יכולה להגיד שאני חפה מהשוואות והסתכלות החוצה עכשיו, בגיל 40 , אבל כן יכולה להגיד שנמלאתי פתאום נינוחות פשוטה שכזו במי שאני, בעבודה שלי בזוגיות שלי וביצירה שלי , אני ממלאה אותי בשמחה.
ואולי פשוט התבגרתי.
הבלבול
המיינד עסוק בהסתכלות החוצה ורשימה של סולם הישגים והשוואות .
המיינד מספר שאם לא אכנע לכבלים של שגרה שעמום ומסגרת, שאם לא אתחייב לסטנדרטים של המערכת , אשאר חופשיה. וככה שנה אחרי שנה הפער גדל , באמת, וגם די בכוונה , כדי לא להראות כמותם וכדי לא להיות כמו כולם.
המיינד מספר שאם אהיה כמו כולם , אלך לאיבוד בקהל ואף אחד לא יראה אותי ובכלל מי מבטיח לי שאוכל להצליח איפה שכל האחרים מצליחים, מי רוצה בכלל?
אני רוצה להיות אחרת ומיוחדת ויותר מזה אני רוצה להיות יוצאת דופן! ואני רוצה להתעקש על כך גם כשזה גורם לי לאי נוחות. גם שאני בכלל לא בטוחה שזו האמת שלי, גם שיש לי קול בבטן שאומר שאולי כדאי , רק לרגע לרדת מהעץ שלי ולהקשיב , להתבונן סביב ולראות שלא כל מה שהוא כמו כולם הוא שיקרי ומעוות , שלא כל מה שכמו כולם הוא לא נכון , שיכול להיות שכדאי לאמץ חלקים לתוכי כי זה יביא לי ברכה וכי אני בדרכי הייחודית לא יכולה להיטמע בקהל, זה בכלל בכלל לא אפשרי.
השער
העולם הולך לכיוונים מפתיעים, אפשר להגיד שהוא הולך לכל הכיוונים.
הגדרות ומסגרות מאבדות לאט לאט מהטעם שלהם ובמקומם נוצר מקום לכל אחד מאתנו לבדוק מה באמת נכון בשבילו/לה. כל החוקיות המיושנת של משפחה , בית, זוגיות ואפילו מגדר מאבדת מהכח שלה ופתאום יש הכל מהכל , יש אין סוף אפשרויות לבטא אהבה ואין סוף צורות שלה .
אהבה. ככח, היא בדיוק זה , אין סופית, בילתי מוגבלת וחסרת צורה וחוקיות .
אהבה . ככח, מגיעה מעולם היש שם היא צומחת היש והכן הם המים המשקים אותה והופכים אותה לדבר הנהדר ביותר , לדבר החשוב ביותר , לדבר היחיד .