הוא לא יכול לשאת את המחשבה, שהוא לא יקבל את האהבה שמגיעה לו. הוא לא יכול לשאת את האפשרות, ששוב לא יתנו לו את מה שהוא צריך. נמאס לו כבר מן העולם שלא נותן לו את מה שהוא יודע ששלו. נמאס לו מאנשים שלא יודעים, שהוא רואה את מה שהם לא, ושיקשיבו לו כבר.
הוא באמת רואה. רואה הרבה. הוא חכם מאד. יש לו לב גדול. החיוך שלו כמו של ילד. אבל רק תנסה לומר לו, שהוא לא מקבל מה שהוא רוצה. רק תנסה. הלב תוקף. העיניים נסגרות. המסך יורד.
הוא יודע לעשות טוב. הוא אוהב את זה. הוא אוהב להיות יחד ולאהוב בגוף ולצחוק ולטייל במקומות שרק הוא מכיר בעיר. אבל הוא לא יכול לשאת את זה שהן הולכות. הוא לא יכול לשאת את זה שהן לא מסכימות. הוא לא מוכן לשאת יותר את זה שהן לא אוהבות אותו, בדיוק כמו שהוא צריך. על זה הוא לא סולח להן.
יש לו כתבי אישום. עם סעיפים מדוקדקים. כל אשמה מפורטת, כדי שכל אחת תוכל להבין. שלא יהיו פספוסים ושלא תוכל אחר כך לטעון שלא ידעה.
מפחדת מאינטימיות
מתעקשת על מה שהיא רוצה
לא יודעת מה היא רוצה
היא כולאת אותו
היא כופה עליו
לא חושקת בו בטרוף
לא תמיד רוצה
מפחדת לאבד אותו
זכותו להיות אדם חופשי
היא לא מראה שהוא מספיק חשוב לה
היא מבטיחה ולא מצליחה לקיים
כשהוא נעזב, הוא מנופף ברשימה ומסביר, שהוא מבין לגמרי למה היא הלכה והוא בטוח שהוא צודק. זה בגללה.
ואז הוא מחייך במבוכה ואומר, שכבר כמה ימים, הוא לא ממש מוצא סיבה לקום מהמיטה.
והחיוך נגמר.
בשקט הוא מוסיף שנורא חיכה לפגישה שלנו, כי הוא ממש לבד.
הבלבול
מבחני אהבה. עם כל הסדנאות, עם כל התהליכים, עדיין מבחני אהבה. הכל רק כדי שלא יכאב. כדי שלא יכאב שוב.המבחנים, כך מתעתע המיינד, ישמרו עלי שלא אכאב שוב. הם יבטיחו אמות מידה, יציבו כללים, ישימו גבולות. אם אוכל לשלוט ,לכוון, לסדר, למנוע ולוודא- אני בטוח.
אם אז. אם אז. אם אני לא נאהב בדיוק בדיוק כמו שאני רוצה אז היא פשוט לא אוהבת, ומכאן מדרון חלקלק. אם אני לא יודע מה הולך לקרות ואם היא קובעת, הכל סוגר עלי .
השער
במבחנים אין הצלחה באמת, אין שמחה ובטח שאין אהבה.
מבחנים מעצם קיומם, נוצרים מ-לא, מחסר, מאין ומן האמונה שאני צריך אהבה, כי בלעדיה אני כלום, ולכן אני מוכרח לדאוג שאקבל אותה.
עצם הצבת אמות מידה ואבן בוחן, יוצרת אפשרות של הצלחה וכישלון, של יש ואין, של תלות ואשמה.
לכן לעולם מבחן יצור כאב ותחושת מחסור. הוא ישאיר את הבוחן מבוהל על שלא קיבל או לא יקבל את מה שהוא מוכרח לקבל, ואת הנבחן בסכנת כישלון ובאהבה על תנאי.
לאהבה, אין תנאים של תן וקח. היא לא ניתנת ולא נלקחת ע”י אף אחד ושום דבר. זה פשוט לא עובד ככה. ולכן היא גם לא משהו שמגיע לנו כי עשינו כך או אחרת, או אם האחר עשה זאת.
אהבה היא הכח היחיד שיכול לפורר את הכל לחלקיקים הכי קטנים שלו ולעשות שינוי מולקורי ממש . גם את הסירוב, גם את חוסר ההבנה גם את הפרשנויות וגם את הסטנדרטים.
כדי שלאהבה יהיה כוח כזה, אני צריך להגיע איתה, לדעת שהיא שם תמיד, לסמוך על הכח שלה ולהיכנע לה. אז היא יכולה לקחת.